רש"י על נזיר י״ז ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על נזיר י״ז ע״א:י׳ רש"י על נזיר י״ז ע״ב:ב׳ »

1 נזיר פתח ↗

אֶלָּא: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וּבָא חֲבֵירוֹ וּפָרַע מֵעָלָיו מַעֲזִיבָה.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה כגון שנכנס בשידה. דהוא תחתיה כצ"ל שהיתה השידה מעל ראשו. וקשה כיון דמתחתיו השידה שלמה איך תבוא הטומאה ממעל. וכה"ג הקשו על פרש"י בשבת מד ב בד"ה ואין מצלת. וצ"ל דמיירי שאין השידה גבוהה מעל הקבר טפח. ועמש"כ לקמן בסמוך:

1 אלא - היכי דמי שאילתא דרבא:

2 כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל - בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:

2 משנה למלך על משנה תורה, הלכות נזירות פתח ↗

מי שנדר והוא בבית הקברות כו'. בגמרא בעי רב אשי נזיר בקבר בעי שהייה למלקות או אינו צריך בפנים גמירי שהייה בחוץ לא גמירי שהייה או דילמא באונס גמירי שהייה ל"ש בפנים ול"ש בחוץ תיקו. ופירש"י נזיר בקבר נזיר שנטמא באונס בתוך בית הקברות דומיא דנטמא בעזרה שלא נתחייב בפנים בכניסתו כגון שנכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את מעזיבת גג האהל ונטמא באויר בית הקברות והתרו בו צא ולא יצא ומיהו לא שהה כדי השתחוייה כו' ע"כ. והנה מה שפירש"י שנטמא באונס הוא משום דאי במזיד מאי איריא משום דבחוץ לא גמירי שהייה תיפוק ליה דאף בפנים מספקא ליה לרב אשי אי גמירא שהייה במזיד ולומר דהך בעיא שניה דרב אשי הוי כאת"ל דבעיא קמייתא וה"ק את"ל דאף במזיד גמירי שהייה אכתי נזיר בקבר מהו דאפשר דבחוץ לא גמירי שהייה הא לא ניחא ליה לרש"י לומר משום דרב אשי צדד לומר או דילמא באונס גמירי שהייה משמע דעדיין אזיל לשיטתיה דלא גמירי שהייה במזיד ומש"ה פירש דמיירי בנטמא באונס. וכ"כ התוס' בפ"ג דנזיר דף י"ז וז"ל ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה דוקא באונס דאי מרצונו א"כ אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהיה דבפ"ב דשבועות קאמר אהך בעיא דנזיר בקבר או דלמא באונס גמירי שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים ע"כ. והנראה עוד מדברי רש"י דפשיטא לן דכל שנכנס לבית הקברות בלא שידה תיבה ומגדל אף שהיה אנוס בכניסה לא בעינן שהייה דהא גבי פנים כל שהיה טמא קודם כניסתו ונאנס ונכנס פשיטא לן דלא בעינן שהייה דלא גמירי שהייה אלא כשבשעה שנכנס לא היה שום איסור בדבר וא"כ גבי נזיר נמי פשיטא דאם נכנס לבית הקרבנות הקברות בשוגג נמי והתרו בו צא דלוקה אף אם לא שהה אך מאי דמבעיא ליה לרב אשי הוא בנכנס בתוך שידה תיבה ומגדל שלא נתחייב בפנים בכניסתו והוי דומיא דנטמא בעזרה שלא נתחייב בכניסתו בפנים. והא דלא מוקי לבעיא זו כגון שנכנס לאהל שהיה שם גוסס ומת הגוסס דנמצא שלא נתחייב כלום בכניסתו אפשר דס"ל דגוסס כיון שרוב גוססין למיתה חשיב כמזיד במה שנכנס ורב אשי אף בפנים לא גמירי שהייה כי אם באונס וכמ"ש לעיל ואם בשעה שנכנס לא היה גוסס ומת פתאום אין ה"נ דדמיא לנכנס בתוך שידה תיבה ומגדל ומאי דלא נקט בכי האי גוונא משום דהוי קצת מלתא דלא שכיחא. גרסי' בפ"ג דנזיר דף י"ז בעי רבא נזיר והוא בבית הקברות מהו בעי שהייה למלקות או לא היכי דמי אילימא דאמרין ליה לא תינזור למה לי שהייה נזיר מ"ט לא בעי שהייה דקא מתרי ביה ה"נ קא מתרי ביה אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה כי גמירי שהייה בבית המקדש אבל אבראי לא או דילמא ל"ש תיקו. ופירש"י בעי רבא הואיל ואר"י דלוקה ותנן במתני' כותיה כו'. והנה מאי דאוקי בעיא זו במי שנזר בבית הקברות הוא מוכרח מן הסוגיא דקאמר אילימא דאמרי ליה לא תינזור וכו' משמע דהנזירות קבל עליו אחר שנכנס לבית בבית הקברות: אך קשה לי דנהי דבגמרא הקשו אילימא דאמרו ליה לא תינזור למה לי שהייה דפשיטא דכל שאמרו לו לא תינזור ונזר חייב מלקות בלתי שהייה דומיא דהיכא דמתרין בו שלא יטמא דלא בעי שהייה אך אמאי איצטריכו לאוקומי כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל אימא דמיירי במי שנכנס לבית הקברות ונדר בנזיר ולא התרו בו ואח"כ התרו בו צא אי בעינן שהייה וכ"ת דס"ל לתלמודא דכל היכא דהוה שייך מלקות בתחלת הפעולה בלתי שהייה אף שלא התרו בו באותה שעה מ"מ אם התרו בו אח"כ נמי לא בעי שהייה הא ליתא דהא בעי רב אשי טמא עצמו במזיד מהו ומיירי בשלא התרו בו אל תטמא דאם התרו בו פשיטא לן דלא בעי שהייה ואפ"ה נסתפק אם לא התרו בו כ"א אחר שנטמא מהו ה"נ נהי דאם התרו בו שלא ידור בנזיר לא הוה בעי שהייה מ"מ מספקא ליה לרבא אם לא התרו בו כי אם אחר שנדר בנזיר מהו וכ"ת דלא אפשר לאוקומי במי שנדר בנזיר בבית הקברות משום דא"כ הרי טמא עצמו במזיד ובטומאת מזיד אף בפנים מספקא לן אי בעינן שהייה דמש"ה אוקמה רש"י לההיא דרב אשי בשבועות בטומאת אונס וכמ"ש לעיל הא ליתא משום דהוה מצי לאוקומה בשהיה שוגג ונהי דשוגג בנזיר לא משכחת לה מ"מ משכחת לה כגון שהיה שוגג בבית הקברות ולא היה יודע שהיה בית הקברות ונדר בנזיר והתרו בו אח"כ צא ולא יצא דמספקא ליה אי בעינן שהייה. ומיהו י"ל דלא מצי לאוקומי בהכי דאם היה סבור שלא היה שם קברות ומש"ה נדר בנזיר א"כ הוה ליה טעות בנזירות וקי"ל דנזירות בטעות לא הוי נזירות. ולפי מ"ש היה נ"ל דלפי המסקנא דאוקמוה לבעיא דרבא בנכנס בשידה תיבה ומגדל לא מיירי במי שנדר בבית הקברות אלא במי שנדר מקודם ונכנס לבית הקברות בשידה תיבה ומגדל וכמו שפירש רש"י בשבועות עלה דבעיא דרב אשי. אך ראיתי לרש"י כאן בנזיר שכתב כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל בבית הקברות. שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור כו' ע"כ. ולא ידעתי למאי איצטריך לרש"י לומר דנדר בעודו בשידה הא שפיר מיתוקמא בנדר מקודם וכמ"ש בשבועות וסיים שם בסוף דבריו ובענין זה מפורש שהייה זו במס' דנזיר דמשמע דס"ל דבעיא זו דשבועות ודנזיר כולה חדא מלתא היא וא"כ יש לתמוה למה שינה את טעמו רש"י בנזיר ואוקמה בנדר בעודו בשידה: ודע דכפי מ"ש לעיל דמי שמפרש בעיא דרב אשי דטמא עצמו במזיד לענין קרבן דיש ללמוד ממנו לענין מלקות דומיא דקרבן דאם היה מזיד בטומאה אף שהיה שוגג במקדש דאפשר דלא בעי שהייה כל שנטמא בפנים בהך דנזיר בקבר דמדמינן ליה לטומאת פנים נראה דכל שנכנס בתוך שידה תיבה ומגדל ופרע הוא את המעזיבה אף שהיה שוגג בנזירות דשכח דנזר אם התרו בו אח"כ אפשר דלא בעי שהייה אף את"ל דגמירי שהייה בין בפנים בין בחוץ משום דהיה מזיד בטומאה וכל שהוא מזיד בטומאה אף שהוא שוגג בנזירות אפשר דלא בעינן שהייה דומיא דקרבן דכיון דהזיר בטומאה אף שוגג במקדש לא גמירי שהייה ומש"ה לא מתוקמא אלא בשבא חבירו ופרע את המעזיבה שלא מדעת הנזיר אך לאידך פירושא דמוקמי בעיא קמייתא דרב אשי לענין מלקות וכתבנו דכפי זה לא נסתפק רב אשי אלא במזיד גמור דהיינו מזיד בטומאה ובמקדש אבל כל שהיה שוגג במקדש אף שהיה מזיד בטומאה פשיטא ליה לרב אשי דבעי שהייה א"כ בעיא דנזיר בקבר דרב אשי משכחת לה בטומאת מזיד וכגון שהיה שוגג בנזירות ומאי דנקט בגמרא במס' נזיר ובא חבירו ופרע אורחא דמלתא נקט דמיירי בזכור את הנדר וה"ה בשכח הנזירות ופרע הוא עצמו את המעזיבה:

« רש"י על נזיר י״ז ע״א:י׳ רש"י על נזיר י״ז ע״ב:ב׳ »